נהיגה בשכרות: שימוע בהליכי פסילה מנהלית ואיסור שימוש מנהלי
על הסכנה החמורה שבעבירת נהיגה בשכרות דובר כבר רבות תוך אזכור הענישה המחמירה הצפויה לכל מי שמורשע בעבירה זו (פסילת מינימום של שנתיים).
במאמר זה יינתן דגש להליכים שעלולים להתקיים נגד נהג שנחשד בנהיגה בשכרות עוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום.
מה זה שימוע במשטרה?
כל אדם שנתפס בחשד לנהיגה בשכרות עלול למצוא עצמו מזומן לשני שימועים, האחד – פסילה מנהלית – נוגע לרישיון הנהיגה של הנהג, והשני – איסור שימוש מנהלי – נוגע לרכב בו נעשתה העבירה.
פסילה מנהלית
בסמכותו של קצין משטרה לפסול את רישיונו של מי שחשוד בנהיגה בשכרות לתקופה של 30 יום, ואם הגדיל הנהג לעשות ואף גרם לתאונה, מוסמך הקצין לפסול את הרישיון לתקופה של 60 יום.
לציין כי קיימת רשימה של מקרים חמורים במיוחד – בהתאם לנסיבות – בהם מחלקת התביעות של משטרת ישראל תגיש בקשה להארכת הפסילה המנהלית של הרישיון עד תום ההליכים, וזאת בד בבד עם כתב אישום.
איסור שימוש מנהלי
בסמכותו של קצין משטרה לאסור לתקופה של 30 יום את השימוש ברכב בו נהג מי שחשוד בנהיגה בשכרות, ואם אותו רכב כבר נאסר לשימוש ב-3 שנים שלפני כן, בסמכותו אף להטיל איסור שימוש למשך 60 יום; כפי שיובהר בהמשך: קצין משטרה רשאי לאסור את השימוש ברכב גם אם הנהג אינו הבעלים וגם אם לא ידוע אם הבעלים מודע לביצוע העבירה ולשימוע שנערך בעניין הרכב.
לא רק שאסור לנהוג ברכב למשך התקופה שקבע הקצין, אלא שיש לאחסן את הרכב במגרש ודמי האחסנה יחולו על הנהג.
איך מתמודדים עם שימוע (נהיגה בשכרות) לפני הסנקציות של פסילה מנהלית ואיסור שימוש מנהלי?
ייצוג בידי עורך דין: יצוין כי זכותו של נהג להיות מיוצג ומלווה בידי סניגור במעמד שימוע (נהיגה בשכרות) ומומלץ לכל הפחות להתייעץ עם עורך דין כדי לדעת מה כדאי לומר ולא לומר.
האם להודות באשמה להתנצל ולהתחרט? נכון שהשימוע אינו חקירה תחת אזהרה, אך עדיין צריך להיזהר מאד לפני שמתחננים ומצטערים וכיו"ב משפטים המבטאים הודאה באשמה. הסיבה לכך היא שבהליך הפלילי הצפוי לנהג, עלולה התביעה לעשות שימוש בדברים שנאמרו במהלך השימוע. מאידך, גישה מתריסה מדי נגד המשטרה – אם כלפי השוטרים בשטח, ואם כלפי הקצין עצמו – עלולה לפגוע בסיכויים להגיע לתוצאה טובה בשימוע. משכך, אם אין טענה מסויימת שיש לנהג לטעון, עדיף לו לנסות לא להתייחס מפורשות למה שקרה באירוע עצמו ולהתמקד בלשטוח נסיבות אישיות ולהדגיש עבר תעבורתי מקל וכו'.
העלאת טענות עובדתיות: במקרים המתאימים, אם יש לנהג טענה טובה הנוגעת לנסיבות האירוע, מומלץ להעלות אותה כבר במעמד השימוע. למשל, אם חשוד הנהג בכך שסירב לבצע בדיקת נשיפה, מוטב כי יעלה בהזדמנות הראשונה את ההטענה שבעיה רפואית מנעה ממנו להצליח לבצע את הנשיפה. הצלחה בהטלת ספק שכזה יכולה לא רק לשכנע את הקצין להימנע מהפעלת הסנקציה אלא אף להביא לכך שהתיק ייסגר בהעדר אשמה ובכל מקרה לסייע לנהג במשפטו העתידי.
נסיבות אישיות ועבר תעבורתי מקל: נסיבותיו האישיות של הנהג או בעל הרכב (במיוחד בשילוב עם עבר תעבורתי מקל) עשויות לשכנע את הקצין ללכת לקראתו. לדוגמא, הנהג מסיע את ילדו הנכה לטיפולים ופסילתו מלנהוג תביא לפגיעה בבריאותו ורווחתו של הילד; דוגמא נוספת: הרכב שנשקלת השבתתו משמש את בת זוגו של הנהג לטפל באימה הנכה.
הנהג אינו הבעלים של הרכב: ניתן לשאול איזו הצדקה יש לפגוע בזכות הקניין של הבעלים של הרכב רק בגלל שאדם אחר ביצע עבירה ברכבו ואם לא די בלהעניש את הנהג עצמו ע"י פסילה מנהלית.
ובכן, החוק קובע כי קצין מוסמך להשבת את הרכב אפילו אם הבעלים לא נהג ברכב ולא קשור לעבירה; ובכלל, אין חובה לערוך את השימוע לבעלים או אפילו ליידע אותו על מה שקרה ולרוב יתבצע השימוע לנהג בלבד (אלא אם הנהג טרח להודיע על כך בעצמו לבעל הרכב).
בפקודת התעבורה נקבעו 2 מקרים בהם בית המשפט יבטל (כלומר, חייב לבטל, לא רק רשאי לבטל) השבתה מנהלית של רכב: הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו (למשל, הרכב נגנב); מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
אלה המקרים הברורים המצדיקים את ביטול ההשבתה, אולם הפקודה קובעת אפשרות נוספת והיא שבהתקיים נסיבות אחרות המצדיקות זאת, בית המשפט יהיה רשאי לבטל (כלומר, רשאי אבל לא חייב לבטל) את הודעת איסור השימוש, או לקצר את תקופת איסור השימוש, תוך מתן משקל ל"זיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".
במילים אחרות: ככל שהבעלים של הרכב "רחוק" יותר מהעבירה שבוצעה ברכב ומהנהג עצמו, כך יגדל הסיכוי שהרכב לא יושבת.
משכך, ככלל, עדיף שהשימוע ייערך לבעלים (ולא לנהג) ושזה יעשה כל מאמץ, במסגרת השימוע, להרחיק את עצמו מהאירוע ולהוכיח שעשה כל שביכולתו למנוע את העבירה ואף ימציא ראיות לכך, אם קיימות ברשותו (מסמכים או סרטונים).
אם כן, בניגוד למקרה הקל בו הרכב נגנב מבעליו, קיימים מקרים נוספים "אפורים" בהם ניתן, אולי, לשכנע את הקצין להימנע מהשבתת הרכב: בן שלקח את הרכב של הוריו בלי רשותם באמצע הלילה, אך הם מסבירים לקצין שהם לא רוצים להגיש נגדו תלונה במשטרה; העבירה בוצעה למרות שההורה הוכיח שהזהיר את בנו שלא ינהג שיכור; עובד חברה נתן לצד ג' לנהוג ברכב מבלי שהדבר נאסר מפורשות ע"י החברה ואדם זה נתפס נוהג בשכרות. וניתן לחשוב על דוגמאות נוספות רבות, בהן הקצין עשוי להסכים שלא להפעיל את סמכות ההשבתה.
פניה לבית המשפט – בקשה לביטול פסילה מנהלית
פקודת התעבורה קובעת הליך של פניה (ללא תשלום אגרה) לבית המשפט כדי לעתור לצורך ביטול פסילה מנהלית (נהיגה בשכרות) או איסור שימוש על רכב. מאחר והדיון בבקשה מתקיים בפני שופט ואת המדינה מייצגים עורכי דין מטעם המשטרה, רצוי ואף הכרחי להיות מיוצג בידי עורך דין. המדובר בדיון משפטי לכל דבר ובו יש מקום לטענות משפטיות ועובדתיות תוך התייחסות מפורשות לדברי חקיקה שונים ולפסיקה הנוהגת (תקדימים).
לסיכום
פסילה מנהלית ואיסור שימוש מנהלי הם הליכים בעלי השלכות משמעותיות – כספיות ואחרות. רצוי להתייעץ עם עורך דין לפני שניגשים לשימוע ובמקרה המתאים אף להצטייד בעורך דין לצורך ייצוג בשימוע. על כל פנים, כדאי לדעת שניתן לפנות לבית המשפט בבקשות לבטל את הסנקציות הללו ורצוי להיות מיוצג בידי עורך דין גם בהליכים אלה.