אי מסירת פרטים בתאונה

החובה למסור פרטים בעקבות מעורבות בתאונה קבועה בתקנות התעבורה, ומתייחסת הן לתאונה עם נפגעים (תקנה 144) והן לתאונת נזק בלבד (תקנה 145).

144. (א)  נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה:

(3)   ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג לפי דרישתם את תעודת הביטוח ואת אחד מאמצעי הזיהוי כמפורט בתקנה 9(א)(1) וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם;

145. (א)  נוהג רכב המעורב בתאונה או בפגיעה ברכב אחר, או ברכוש אחר, שאינו רכב, הנמצא על הדרך או סמוך לה, ונגרם נזק לרכב האחר או לרכוש האמור בלבד, ימסור בו במקום לנוהג הרכב האחר או לבעל הרכוש או לממונה עליו או לשוטר שהזדמן למקום את שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת, ויציג לפי דרישתם את אחד מאמצעי הזיהוי כמפורט בתקנה 9(א)(1) ואת תעודת הביטוח וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם.

(ג)   היה הרכב האחר שניזוק עומד ללא השגחה, או שבעל הרכוש או הממונה עליו לא היה במקום –

(1)   ישאיר נוהג הרכב המעורב בתאונה או בפגיעה הודעה בכתב על גבי הרכב שניזוק, במקום בולט לעין, ובמידת האפשר יעשה כן גם לגבי רכוש שניזוק, ובה יפרט את הפרטים הנזכרים בתקנת משנה (א);

(2)   יודיע הנוהג ברכב תוך 24 שעות ממועד קרות התאונה לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה או הפגיעה על אירועה ויפרט שמו ומענו, זולת אם מסר את הפרטים לשוטר שנזדמן במקום ושמו או מספרו של השוטר ידועים לו.

 

החובה למסור פרטים חלה גם על כל נהג שמעורב בתאונה גם אם אינו אשם בגרימתה

מעיון בתקנות הנ"ל עולה כי כל מי שמעורב כנהג בתאונת דרכים חייב למסור את פרטיו ואין כל חשיבות לשאלה מי אחראי לקרות התאונה ומי אשם בה.

אדם שחושב שאינו אשם בתאונה ולכן מסרב למסור פרטים עובר על החוק ולמעשה לוקח את החוק לידיו. את אשמת הנהגים בתאונה, לא הנהגים קובעים; תפקידה של המשטרה לחקור ולקבוע ממצאים ותפקידו של בית המשפט, במקרה של הגשת כתב אישום, לקבוע את האשמים אם בכלל.

בכל מקרה, תכלית משמעותית של חובת מסירת הפרטים היא להקל על הטיפול בתאונה בהיבט הביטוחי או הנזיקי, כך שיהיה בידי כל המעורבים כל הפרטים הרלוונטיים לתאונה, ולכן אין כל קשר בין אחריות לתאונה לבין מסירת הפרטים.

יתרה מכך, אין זה הוגן לעזוב את המקום ולהעמיד נהג או הולך רגל שנפגעו או נפגע רכבם במצב בו אין להם מושג את מי לתבוע כדי לבקש פיצוי על קרות התאונה; ושוב, אין זה משנה מי אשם בתאונה, שכן הפיצוי לא תמיד קשור לאשמה וממילא חברות הביטוח מתקזזות ביניהן באשר לתשלומים.

החובה למסור פרטים היא אולי לא החובה העיקרית המוטלת על מי שמעורב בתאונה – חובה זו היא לעצור ולהזעיק עזרה במידת הצורך – אבל היא הרבה יותר רלוונטית בחיי היום יום שכן היא חלה גם על תאונות קלות, בהן לא נגרמו חבלות בגוף למי מהמעורבים, למשל, כאשר מדובר בתאונה עם רכב חונה או תאונה עצמית בה נגרם נזק לרכוש כמו מעקה או גדר.

הפרטים הנדרשים

הפרטים שיש למסור אינם מתמצים בפרטי הנהג עצמו, ובמידה והנהג אינו הבעלים יש חובה גם למסור את פרטי הבעלים של הרכב.

למעשה, החובה היא לא רק למסור פרטים אלא גם להציג תעודה מזהה ואת תעודת הביטוח (אם יש) ולאפשר להעתיק את הפרטים הללו, דבר הנעשה כיום באמצעות צילום עם המכשיר הנייד.

בריחה מבלי למסור פרטים – לא צודק לא חוקי ולא חכם

מעבר לכך שאין זה חוקי וצודק לסרב למסור פרטים או לעזוב את המקום מבלי למסור פרטים, במרבית המקרים זה רק עלול לסבך את הנהג שלא לצורך, שכן ממילא ניתן לאתר את הנהג בקלות, במדינה כמו שלנו בה פרוסות בכל רחבי הארץ מצלמות אבטחה ולאנשים רבים יש מצלמות רכב וכמעט לכולם יש טלפונים חכמים עם מצלמה.

מסירת פרטים במקרה של פגיעה ברכב חונה או פגיעה ברכוש

ראשית, יובהר כי ככלל, המשטרה אינה חוקרת תאונות שנגרם בהם נזק (לרכוש) בלבד והיא תיכנס לתמונה רק במקרה של פגיעות בגוף, או במקרים בהם התאונה נגרמה אגב נהיגה בשכרות או כאשר הנהג המעורב נמלט מהמקום ולא השאיר פרטים.

כאשר הפגיעה היא ברכב חונה או ברכוש התקנות קובעות כי יש להשאיר את פרטי הרכב הפוגע במקום בולט – כמו על גבי שמשת הרכב. לצד זאת, יש גם להודיע למשטרה על קרות התאונה תוך 24 שעות; ההנחה היא שאם תוך 24 שעות מי שנגרם לו הנזק יצר אתך קשר אין צורך לערב את המשטרה ואתם כבר "תסתדרו בינכם".

הענישה

ראשית יובהר שבעוד שהחובה למסור פרטים בתאונה קמה בכל סוגי התאונות, מבחינת הענישה, חשובה ההבחנה בין תאונות עם נפגעים לבין כאלה שבהן נגרם נזק בלבד.

*תאונה עם נפגעים

ככלל, עבירה של אי מסירת פרטים במקרה של תאונה עם חבלות בגוף גוררת אחריה פסילה חובה (כלומר פסילת מינימום) בת 3 חודשים, במקרה של הרשעה ע"י בית המשפט לאחר הגשת כתב אישום.

שימו לב: לעתים אינך יכול לדעת בוודאות אם אדם כלשהו נפגע פיזית בעקבות התאונה אך הטענה כי חשבת שהכל בסדר עם אותו אדם ולכן לא טרחת לעצור ולמסור פרטים לא תעמוד לך בבית המשפט, שכן – כמו בשאלת האחריות לתאונה – אין זה מתפקידך לקבוע אם האדם ברכב שבו התנגשת נפגע כתוצאה מהתאונה: עצור בצד וודא בעיניים ובדיבור שהכל בסדר.

למעשה, די בכך שאותו אדם שישב ברכב בו פגעת קלות או שחצה את הכביש ורק שפשף את מראת הצד שלך, ניגש לבית החולים, התלונן על כאבים וקיבל תעודה רפואית, כדי להפוך את התאונה לתאונה עם נפגעים.

*תאונה ללא נפגעים

הגם שבמקרה של הרשעה באי מסירת פרטים בתאונה בה נגרם נזק בלבד אין חובת פסילה, אין משמעות הדבר שבית המשפט אינו מוסמך להטיל עונש של פסילה והכל תלוי בנסיבות האירוע, עד כמה חמור הוא היה ואם היו עבירות נלוות; גם עבר תעבורתי מכביד או עבירות דומות יכולות להביא להחמרה בענישה.

לעתים קרובות, לעבירה של אי מסירת פרטים נלוות עבירות אחרות, כגון: אחריות לקרות התאונה, סטיה מנתיב, אי ציות לתמרור, נהיגה בשכרות. להוסיף חטא על פשע ולא רק לנהוג שיכור או להיות אחראי לתאונה אלא גם לא למסור פרטים למעורבים יכול לסבך את הנהג עוד יותר ועלול לגרור ענישה מחמירה במיוחד.

ייעוץ של עורך דין

רצוי להתקשר לעורך דין מיד אחרי מעורבות באירוע חריג ולשמוע את דעתו המקצועית. באופן כללי לא משתלם ואף מסוכן מאד להימלט מזירת תאונת דרכים. ייעוץ ע"י עורך דין שניתן בסמוך למקרה יכול להביא לתיקון המצב באופן חלקי או מלא ועל כן, מומלץ להתקשר לעורך דין באופן מיידי.

לחילופין, מומלץ ביותר להתייעץ עם עורך דין (וזו גם זכותו של כל אדם) לפני חקירה תחת אזהרה, או לפני שניגשים לבד לדיון בבית המשפט. מניסיון – אף פעם לא כדאי ללכת למשפט בלי לדעת מראש בפני אילו סיכונים אתה עומד.