העבירה של נהיגה בשכרות היא אחת העבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה והעונש הקבוע בגינה הנו שנתיים פסילה, כפסילת חובה.
במקרה הרגיל, יפעל השוטר בשטח שחושד בנהג כי הנו שיכור, כדי לאמת את החשד באמצעות בדיקה שכרות מדעית. הבדיקה יכולה להיות בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף לגילוי אלכוהול באוויר נשוף מראותיו של הנבדק והיא יכולה להיות גם בדיקת דם או שתן שנשלחת למעבדה בבית החולים תל השומר שם תונפק תוך כמה ימים חוות דעת לגבי כמות האלכוהול או מהות וכמות הסמים שנמצאו בקרבו של הנבדק. על בדיקת הרוק נדבר כאשר הדבר יהיה רלוונטי.
על ציבור הנהגים לדעת, שמי שמסרב לבדיקה, ההנחה היא שהוא עושה את זה כדי להתחמק מכך שיגלו אם הוא שיכור ולכן נקבע בחוק כי סירוב לבדיקת שכרות תוביל את הנהג להרשעתו בנהיגה בשכרות, ללא צורך להוכיח את שכרותו.
אם כן, השאלה היא לא "האם מותר לסרב לבדיקת ינשוף?" אלא "האם כדאי לסרב לבדיקה?"
ולכך התשובה בגדול היא: לא! כל סירוב לכל בדיקה עלול בסבירות גבוהה להוביל להרשעת הנהג, כאילו בחר מדעת שלא לשתף פעולה ומשמעותה המשפטית הוא כי הוא שיכור לכל דבר.
יש להדגיש כי כדי להוכיח כי נהג סירב לבדיקה לא די להוכיח שהוא… ובכן, סירב לבדיקה.
ראשית, על השוטר לדרוש מהנהג לבצע בדיקה שכרות וזאת אחרי שניעור אצלו חשד בעניין או אחרי שהנהג היה מעורב בתאונה. הבדיקה יכולה להיות אקטיבית: נשיפה למכשיר הינשוף או הטלת שתן בכוס; ויכולה להיות פסיבית: כלומר, לאפשר לאיש מקצוע רפואי לקחת באמצעות מזרק דגימת דם מהנהג. השוטר יסביר לנהג שהנו מעוכב לשם כך.
שנית, על שוטר להסביר לנהג מהי מטרת הבדיקה שהוא דורש ממנו, כלומר בדיקה לגילוי אלכוהול או סמים.
שלישית, השוטר יסביר לנהג את השלכות סירובו לבצע את הבדיקה, כלומר את זה שיראו בו כמי שנהג בשכרות, על כל המשתמע מכך מבחינת ענישה.
אם אחרי ההסברים, יסרב הנהג לבצע את הבדיקה, ייתן לו השוטר 5 דקות להתחרט ולהסכים לבדיקה, אולם אם התמיד בסירובו, הטיפול של השוטר באירוע ברובו הסתיים. לנהג תינתן הזמנה למשפט בגין שכרות/סירוב או שהוא יובא לתחנה להיחקר באזהרה על כך (זה תלוי באם מדובר בעבירה ראשונה, אם מדובר בנהג חדש ועוד).
אם הנהג יסכים במילותיו לבצע את הבדיקה, אך בפועל, הוא יסרב לבדיקה בהתנהגותו, התוצאה תהיה זהה: הוא יואשם בשכרות/סירוב.
מה הכוונה בסירוב בהתנהגות? מונח משפטי זה מתאר מצב בו ברמה המילולית הנהג מסכים לבצע את הבדיקה, אבל בפועל לא באמת משתף פעולה, או שמכשיל אותה בכוונה. למשל, לא נושף בכלל לתוך הפיה של מכשיר הינשוף, או שנושף בצורה לא רציפה או שנושף מחוץ לפיה או ששואף במקום נושף או כל התנהגות אחרת שמכשילה בפועל את הבדיקה ומונעת קבלת תוצאה מספרית בדבר כמות האלכוהול באוויר הנשוף.
בבדיקת שתן, שוטרים לא מגלים ס(ו)בלנות רבה לנהגים שלא מצליחים לגייס ולו טיפה אחת של שתן לבדיקה לגילוי סמים או אלכוהול. התירוץ "אין לי" עלול לסבך את הנהג בעבירה של סירוב, במיוחד אם בילה שעות בתחנה ושתה הרבה מים ועדיין, לא נתן שתן.
באשר לבדיקת דם, פחד ממחטים אינו סיבה שלא לתת דם.
אם כן, עינינו הרואות שגם סירוב בהתנהגות עלול להוביל לאותה תוצאה של הרשעה בטוחה ועונש מחמיר ביותר.
אולם, עדיין, במקרים רבים מסתבר שהשוטרים בשטח פעלו באופן לקוי או לא נבון במיוחד וכי התנהלותם היא שגרמה או תרמה לכך שהנהג סרב, או שהנהג לא סירב כלל לבצע בדיקה והשוטרים טעו בהתרשמותם.
כותב שורות אלה יחלוק מניסיונו ומומחיותו כדי לתת דוגמאות למקרים בהם עבודת השוטרים הובילה לזיכוי או לקבלת הסדר טיעון מקל.
נהג בן הקהילה האתיופית שכמעט ואינו דובר עברית נעצר עקב חשד לנהיגה בשכרות. לאחר שביצע בתחנת המשטרה מספר ניסיונות נשיפה, שרק אחד צלח וכל השאר כשלו, החל מפעיל הינשוף לאבד סבלנות ולחשוד בנהג שהוא מכשיל את הבדיקה בהתנהגותו. אחיינו של החשוד שהגיע לתחנה התבקש לתרגם לנהג את ההסבר המלא הנוגע לבדיקת הנשיפה. פרטי האחיין לא נרשמו והוא לא נכלל כעד בכתב האישום שהוגש לבית המשפט. בסופו של דבר הוגש כנגד הנהג כתב אישום בגין סירובו (בהתנהגות) לבצע בדיקת שכרות.
לעו"ד שלומי בר הסתבר מעיון מעמיק בחומר החקירה ובסרטון שתיעד רבות ממה שהתרחש בתחנה, שאחת הנשיפות דווקא הצליחה והפיקה תוצאה הנמוכה מרמת האלכוהול בגינה נאכפת עבירת השכרות. אמנם כדי להשלים מחזור נשיפה שלם יש לבצע שתי נשיפות מוצלחות ולא די באחת, אך ברור כי הדבר מעורר ספק בשכרותו של הנהג. לאחר משא ומתן עיקש מול התביעה ואי נכונותו לקבל כל פשרה מלבד זיכוי מוחלט, עלה בידי עו"ד שלומי בר לשכנע את התביעה לחזור בה מכתב האישום.
נראה כי לו היה השוטר פועל באופן נבון והגון, המקרה הזה לא היה מתרחש. כאשר הנהג אינו דובר עברית והשוטרים בשטח אינם דוברים את שפתו, יש להביא מתורגמן רשמי שיתרגם את הדברים נאמנה ואף ייכלל כעד במשפט; כמו כן, רצוי שהדרישה תתועד באופן חזותי. כמו כן, במקרה הנ"ל, על השוטר היה להפעיל שיקול דעת ומיד להפסיק את הבדיקות ולשחרר את הנהג, אחרי שנוכח כי אחת הנשיפות מצביעה על כך שהוא אינו שיכור.
מקרה נוסף. נהג נעצר לבדיקה ונחשד בנהיגה בשכרות. הוא נדרש על ידי לא פחות משני שוטרים לבצע בדיקת נשיפה. הם אף מילאו דו"חות פעולה וסימנו במקומות המתאימים כי הסבירו לנהג את חובתו למסור דגימה ואת משמעות סירובו האפשרי לכך. הנהג סירב לבדיקה. המשטרה החליטה להגיש כנגד הנהג כתב אישום בגין סירוב לבדיקת אלכוהול. עו"ד שלומי בר בחן ביסודיות את דו"חות המשטרה ומצא כי שוטרת אחת ציינה כי דרשה מהנהג לבצע בדיקה באמצעות מכשיר ה"נשיפון" אך לא הזכירה במילה את ה"ינשוף". לעומתה השוטר השני רשם בכתב ידו, וכלאחר יד, משפט שנראה שהוסף בדיעבד לפיו הדרישה לבצע בדיקה התייחסה גם למכשיר הינשוף. הנהג הורשע במיוחס לו, אך בערעור שהגיש עו"ד שלומי בר הוא זוכה מכל אשמה, כאשר שופט בית המשפט המחוזי מציין כי כששני שוטרים סותרים אחד את השני וגרסת אחת מהן מזכה (הלכה למעשה) את הנהג, יש להעדיף אותה, שכן כל ספק הולך תמיד לזכות הנאשם.
כאן המקום להסביר כי נשיפון מספק בדיקת אינדיקטיבית בלבד, כלומר היא משמשת את השוטרים בשטח רק כדי להחליט אם יש להמשיך עם הנהג לבצע בדיקת נשיפה באמצעות הינשוף; התוצאה המתקבלת מבדיקת הנשיפון לא יכולה לשמש הוכחה בדבר שכרותו של הנהג. אם כן, סירוב לבדיקת ינשוף אסור. סירוב לבדיקת נשיפון – לא אסור.
לסיכום, האם מותר לנהג לסרב להיבדק בדיקת שכרות לפי דרישת שוטר?
ובכן, באופן כללי התשובה היא לא. אסור וגם לא כדאי לסרב לבדיקת שכרות, שכן הדבר יוביל בוודאות קרובה להגשת כתב אישום והרשעה בנהיגה בשכרות. אולם זה לא אומר שלא ניתן בדיעבד – לאחר הגשת כתב האישום – לצאת מזה נקי או יחסית בנזק מינימלי. את זאת ניתן לעשות אחרי קריאה וניתוח יסודי של חומר החקירה ע"י עורך דין המתמחה בתחום ויודע כיצד לאתר כשלים בעבודת המשטרה וכיצד לקדם את העניין בבית המשפט ומול יחידת התביעות המשטרתית או הפרקליטות.