נהיגה בשכרות
אחת העבירות הידועות לשמצה ביותר בתחום התעבורה, וגם המסוכנות ובעלות ההשלכות הקשות ביותר, הנה העבירה של נהיגה בשכרות. עמדו על חומרת העבירה מאות ואלפי פסקי דין: נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה ומסכנת חיים. ברבות השנים מבקשים בתי המשפט להחמיר את הענישה שיש לנקוט כנגד מי שנוהג באותה "מכונת מוות נעה", כפי שכינה זאת בית המשפט העליון.
מיהו שיכור?
"שיכור" הוא מי שבגופו אלכוהול בכמות העולה על הכמות מותרת בחוק, או סמים מסוכנים (או תוצרי חילוף שלהם) בכל כמות שהיא, ואין צורך להוכיח השפעה בפועל של החומר האסור; הגדרה נוספת אך נדירה למדיי לשיכור היא מי ששותה משקה אלכוהולי בעת הנהיגה.
מתי ניתן לדרוש מנהג בדיקת שכרות?
בדיקת נשיפה – נשיפון וינשוף
דרך המלך לגילוי שכרותו של אדם היא עריכת בדיקת שכרות. ינשוף הוא שם המכשיר בו מבצעת משטרת את עיקר עבודתה לגילוי נהגים שיכורים. שוטר רשאי לדרוש מנהג לבצע בדיקת נשיפה באמצעות הינשוף, גם אם הנהג לא עורר כל חשד לשכרות באופן נהיגתו או בהתנהגותו. עם זאת, על פי רוב, כאשר מדובר בבדיקה אקראית במחסום משטרתי יזום, לפני שהנהג יידרש לבצע בדיקה באמצעות הינשוף, הוא יתושאל קצרות על ידי השוטרים במקום ויתבקש קודם לבצע בדיקת נשיפה במכשיר נייד ופשוט להפעלה הנקרא נשיפון; רק אם יעלה חשד בעקבות הנשיפון, יעוכב הנהג ויידרש לבצע בדיקה בינשוף, אשר הפעלתו קצת יותר מורכבת וממושכת ודורשת מיומנות והסמכה של מפעיל.
בדיקות שתן ודם לגילוי אלכוהול וסמים
לצורך בדיקת אלכוהול, משטרה מבצעת לא רק בדיקות נשיפה אלא גם בדיקות דם ושתן וכך גם לגבי בדיקות לגילוי סמים. להבדיל מבדיקת נשיפה אותה ניתן לדרוש גם ללא חשד כלשהו, מותר לשוטר לדרוש מנהג לבצע בדיקת דם או שתן – הנחשבות פולשניות יותר – רק במקרים שעלה חשד להיותו שיכור או אחרי שהנהג היה מעורב בתאונת דרכים (כלומר גם ללא חשד ספציפי להיותו של הנהג שיכור).
בדיקת דם תתבצע בבית החולים ע"י בעל מקצוע רפואי ואילו בדיקת שתן תתבצע בדרך כלל בשירותי התחנה.
הדגימות עצמן – כוסית השתן או מבחנת הדם – נמסרות למעבדה הטוקסיקולוגית בבית החולים תל השומר לבדיקה כימית ע"י עובדי המעבדה וחוות דעת סופית תועבר למשטרה עם תוצאה מספרית של כמות החומרים האסורים שנמצאו.
מטבע הדברים מעדיפים השוטרים בשטח לבצע לנהגים החשודים בשכרות בדיקת ינשוף. משטרה שעסוקה בלהסיע נהגים לבתי חולים לצורך בדיקות דם, תהיה פחות נוכחת בשטח, היכן שבאמת צריך אותה. עם זאת, לעתים אין מנוס בביצוע בדיקות דם בבית החולים, שכן קורה שמכשירי הינשוף אינם תקינים או זמינים, או שהנהגים סובלים בעיות רפואיות שבגינן הם אינם מסוגלים לבצע נשיפה.
תאונת דרכים – סמכות לדרוש בלי חשד סבר
כאמור לעיל, עצם היות אדם מעורב בתאונת דרכים כנהג מספקת עילה לדרוש ממנו למסור בדיקת דם או שתן לגילוי אלכוהול או סמים, אפילו אם אינו חשוד באחריות לגרימת התאונה.
חשד סביר לגילוי אלכוהול בבדיקת שתן או דם
כבר ציינו שאין צורך בקיומו של חשד סביר כדי לבקש בדיקת נשיפה לגילוי אלכוהול, אולם מקום שבו אין בנמצא ינשוף תקין או שיש מניעה רפואית לבצע בדיקת נשיפה, הרי שעל השוטר בשטח להצדיק את דרישתו מהנהג למסור בדיקת דם או שתן בכך שמצא כי מהנהג מדיף ריח אלכוהול או שדבר מה בנהיגתו או בהתנהגותו בשטח מעוררים חשד סביר כי הוא נתון תחת השפעת אלכוהול.
חשד סביר לגילוי סמים בבדיקת שתן או דם
כאשר עסקינן בתיקים של נהיגה תחת השפעת סמים, אחד הדברים שתמיד מעוררים חשד של המשטרה, הנם ריח של סמים ו/או הימצאות גלויה של סמים ברכב וכן מאפיינים פיזיים בולטים העשויים להעיד על שכרותו של הנהג.
כך, למשל, ג'וינט בו אוחז הנהג או אפילו אחד הנוסעים, מכשירים שונים הקשורים לשימוש והכנה של סמים ("גריינדר", "באנג", מקטרות וכו'), עיניים אדומות והתנהגות חריגה, עלולים לספק לשוטר עילה לבצע חיפוש ברכב ואף לדרוש מהנהג למסור דגימות שתן או דם.
כמובן שכאשר מגיעים הדברים לכדי משפט, ניתן להתווכח אם היתה עילה מספקת לחיפוש או לדרישה למסור בדיקת שכרות, אך מומלץ מראש לא לספק לשוטרים את אותן עילות, ולנהוג (תרתי משמע) בחוכמה, כאילו בכל רגע עלול שוטר לתחוב את ראשו (עיניים ואף) דרך החלון ולקלוט מה הולך בתוך הרכב.
האם מותר לנהג לסרב להיבדק בדיקת שכרות לפי דרישת שוטר?
כאשר נהג נדרש כדין לבצע בדיקת שכרות – בין אם זו בדיקת נשיפה, דם או שתן – עליו לציית לדרישה, שכן סירוב לבדיקת שכרות כמוה כהודאה בשכרותו, על כל ההשלכות של הדבר. אם כן, אמנם סירוב לבדיקת אלכוהול אין משמעותו שהנהג שיכור, אבל בהחלט יראו באותו אחד שסרב "כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות".
פחד ממזרקים, אי יכולת לתת שתן כשנוכחים אנשים אחרים וכל מיני תירוצים, מוצדקים או לא מוצדקים, לא יכולים לשמש כעילה לסרב או סתם לא להצליח לבצע בדיקה ועל פי רוב יידחו ע"י בית המשפט.
על מנת להרשיע על סמך סירוב, על התביעה להוכיח כי השוטר הסביר לנהג את משמעות סירובו – כלומר שאם יסרב, זה כאילו הודה שהוא שיכור; אין חובה להוכיח השפעה בפועל כלשהי.
יש לדעת כי הטפסים המשמשים את השוטרים לאכיפה של עבירה השכרות כוללים באופן מובנה את ההסבר בעניין השלכות הסירוב ולעתים קרובות מתן ההסבר גם מתועד על ידי השוטרים באמצעות מצלמות הגוף שלהם, מה שמונע מראש את הסיכוי שבית המשפט יקבל את טענת הנהג שלמרות מה שרשום בטפסים, לא הוסברה לו בכלל משמעות סירובו.
סירוב בהתנהגות
סירוב לבצע בדיקת שכרות לא חייב להיות מילולי. לאמור: נהג יכול להסכים במילים לבצע את הבדיקה, אך ברגע האמת יכשיל בהתנהגותו את הבדיקה (הדברים מכוונים בעיקר לבדיקת נשיפה); יובהר ויודגש: הכשלת הבדיקה כמוה כסירוב, שכמוהו כשכרות.
נשיפה מוצלחת במכשיר הינשוף קלה לביצוע כמו ניפוח של בלון, במובן זה שכל אדם בוגר ובריא אמור להיות מסוגל לבצע אותה; בדרך כלל, בית המשפט לא יסכים לקבל טענה של נהג שטוען כי עשה ככל יכולתו לנשוף אך אבוי כשל בכך כמה שלא ניסה, אלא אם הוכח כי הוא לוקה באיזו בעיה בריאותית הקשורה בנשימה (למשל, אסתמה).
הענישה האפשרית עקב הרשעה עקב פסק דין נהיגה בשכרות
פסילה: בדרך כלל רישיונו של נהג שנתפס נוהג בשכרות ייפסל בפסילה מנהלית באופן מיידי לתקופה של 30 יום (או 60 יום אם נגרמה תאונת דרכים) והרכב בו הוא נהג (גם אם הוא שייך לאדם אחר), עלול להיות מושבת מנהלית למשך 30 יום, כך שגם יוטלו עליו דמי עלות אחסונו במגרש משטרתי.
מעבר לכך, על כל נהג לדעת שבפקודת התעבורה קבועה פסילת חובה של שנתיים (!) במידה ויורשע בנהיגה בשכרות. וזוהי פסילת מינימום, לא מקסימום!
קנס: כמובן שבדרך כלל יוטל קנס על נהיגה בשכרות, קנס שגובהו יכול לנוע בין מאות ספורות במקרים הקלים ועד לאלפים של שקלים במקרים הקשים.
מאסר: במקרים החמורים אף יוטל עונש מאסר – בכלא או בעבודות שירות – על מי שנהג בשכרות, למשל אם זו עבירה חוזרת אצלו, אם יש מאסר על-תנאי, או שמדובר בנסיבות חמורות כמו נהיגה באוטובוס או משאית.
עונשים נוספים שעשויים להיות מוטלים בקשר לעבירות שכרות: פסילה על-תנאי, מאסר על-תנאי, צו מבחן ושירות לתועלת הציבור (שניהם בקשר לשירות המבחן) וכן התחייבות להימנע מעבירה (מעין קנס על-תנאי) שמוטלת כתחליף למאסר על-תנאי ו/או קנס.
אז איך יוצאים מתיק שכרות?
פסילה: בדרך כלל רישיונו של נהג שנתפס נוהג בשכרות ייפסל בפסילה מנהלית באופן מיידי לתקופה של 30 יום (או 60 יום אם נגרמה תאונת דרכים) והרכב בו הוא נהג (גם אם הוא שייך לאדם אחר), עלול להיות מושבת מנהלית למשך 30 יום, כך שגם יוטלו עליו דמי עלות אחסונו במגרש משטרתי.
מעבר לכך, על כל נהג לדעת שבפקודת התעבורה קבועה פסילת חובה של שנתיים (!) במידה ויורשע בנהיגה בשכרות. וזוהי פסילת מינימום, לא מקסימום!
קנס: כמובן שבדרך כלל יוטל קנס על נהיגה בשכרות, קנס שגובהו יכול לנוע בין מאות ספורות במקרים הקלים ועד לאלפים של שקלים במקרים הקשים.
מאסר: במקרים החמורים אף יוטל עונש מאסר – בכלא או בעבודות שירות – על מי שנהג בשכרות, למשל אם זו עבירה חוזרת אצלו, אם יש מאסר על-תנאי, או שמדובר בנסיבות חמורות כמו נהיגה באוטובוס או משאית.
עונשים נוספים שעשויים להיות מוטלים בקשר לעבירות שכרות: פסילה על-תנאי, מאסר על-תנאי, צו מבחן ושירות לתועלת הציבור (שניהם בקשר לשירות המבחן) וכן התחייבות להימנע מעבירה (מעין קנס על-תנאי) שמוטלת כתחליף למאסר על-תנאי ו/או קנס.
הסדר טיעון מקל
ומה הוא הסדר טיעון מקל? ובכן, הכל תלוי בעוצמת הכשלים, בכמות האלכוהול המקורית שנמדדה, בקיומו של עבר מכביד באופן כללי או בקיומה של הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה בשכרות ובנסיבות אישיות של הנהג.
ככלל, במסגרת הסדר הטיעון, יתוקן כתב האישום לעבירה קלה יותר הנקראת נהיגה תחת השפעת אלכוהול. כל עונש פסילה של פחות משנה יחלץ את הנהג מהשלכות נוספות של הפסילה וניתן לומר שהסדר טיעון מצוין יעמיד את הפסילה על 3 חודשים; במקרים קיצוניים ניתן אפילו לסיים בפחות מ-3 חודשי פסילה.
כאשר מתקופת הפסילה שהוטלה במשפט מנוכים 30 או 60 (במקרה שנגרמה תאונת דרכים) ימי פסילה מנהלית, ועם דחיה של הפסילה לתקופה פחות לחוצה בחיי הנהג, או לתקופה שהוא ממילא בחופשה בחו"ל או מתאושש מניתוח וכו', ניתן לגרום לכך שהעונש יהיה כמעט בלתי מוחשי והרבה יותר קל להתמודדות.
סיכום
כידוע, בחיים מומלץ להיות חכם; תהיה זו התנהלות חכמה עבור מי שחשוד או מואשם בנהיגה בשכרות להיוועץ בעורך דין מומחה בתחומו, שכן בייצוג נכון ונבון טמון כל ההבדל בין לצאת בנזק מינימלי ובר התמודדות לבין לגרום לעצמך אסון כלכלי ואישי בדמות פסילה ממושכת והרסנית, לצד עונשים נוספים.
לליווי וייצוג מאת עורך דין תעבורה מנוסה ממשרדנו, ולקבלת ייעוץ בחינם, ניתן ליצור איתנו קשר בטלפון או במספר 054-6684288.